אוטונומיה וקבלת החלטות בגיל 98
קטגוריה: אוטונומיה של האדם המבוגר
נוצר בתאריך: 11/12/2025
כיצד אוטונומיה וקבלת החלטות בגיל 98 הן מנופי חוזקה לאיכות ימים?
חבר סיפר לי על אמו בת 98. האם, אישה צלולה וניידת עם הליכון מתגוררת עם מטפלת צמודה.
ב 3 בלילה הבן קיבל טלפון מהמטפלת שדיווחה שאמו לא מרגישה טוב ומתקשה לנשום. הבן שוחח עם אמו והיא בקשה לפנותה למיון בגלל קשיי נשימה. הבן "ארז מזוודה" ונסע לשהות עם אמו בבית חולים. בחדר המיון האם טופלה בחמצן ומשאפים ונשימתה השתפרה. הרופאים בקשו לאשפזה אך היא סירבה, חתמה על שחרור בניגוד להמלצות וחזרה לביתה עם בנה. בלילה קשיי הנשימה חזרו, והאם והבן חזרו למיון. הפעם הסכימה להתאשפז אך מאחר ולא נמצאה מיטה והאם לא הייתה מוכנה להישאר במיון והיא דרשה לשחררה. הם חזרו הביתה עם עזרת טיפולי בית של הקופה. אך הטיפול בבית לא צלח והיא נשלחה לבית החולים בפעם השלישית. הפעם אושפזה בפנימית, נמצאה דלקת ריאות וטופלה באנטיביוטיקה וחמצן. במהלך האשפוז הושם דופן למיטה ונדרשה ללבוש חיתול, דבר שהאם התנגדה ונאבקה עם הצוות. היא הרגישה שהיא לא שולטת ונתונה להחלטות המנוגדות לרצונה. "זה היה רגע של משבר" והבן היה באמצע, בין לרצות את האם ובין החלטות צוות המחלקה. לאחר שבוע חשה בטוב והחליטה שיכולה לחזור הביתה. הפעם היה מחולל חמצן בבית והאם חזרה לעצמה ולבריאותה.
מה שהתרשמתי זה משני דברים עיקרים והם:
החלטותיה של האם להתאשפז בפעם הראשונה למרות שביפוי-כוח מתמשך החליטה למות בבית ולא באשפוז.
בהמשך היא ניהלה את הטיפול, קיבלה החלטות לפי רצונה באוטונומיה ובשליטה מלאה.
הדבר השני שהתרשמתי שהבן שהתעורר בלילה ארז מזוודה, שזה אומר מרגע זה אני מגויס לטיפול באמי להחלמתה או חלילה לפטירתה.
דבר המצביע על גיוס של הבן ושל אחותו. לדעתי, שרידותה וחיותה של האם נובעים מכוחות וחוזקות באישיותה האיתנה. האם סיפרה: "אני משוחחת עם הגוף שלי", "קשובה אליו ושומעת בקולו". "זה מאפשר לי לצלוח מחלות ומפגעים בחיים"