האם להחביא את סימני ההזדקנות?
קטגוריה: גיל ביולוגי מול גיל כרונולוגי
נוצר בתאריך: 11/12/2025
האם להחביא את סימני ההזדקנות?
אתמול שוחח איתי חבר,
ושיתף אותי על כך שהוא עשה ניתוח להשתלת שיער.
הוא אמר לי
"אפרים, ההתקרחות זה סימן לזיקנה
ואני לא רוצה שיראו אותי בתור זקן"
וכשהוא סיפר לי על זה,
חשבתי על יום הפרישה שלי מהעבודה.
הגעתי לגיל 67
ומנהל כח אדם בבית החולים קרא לי לפגישה
ואמר לי "פרופ' אפרים, אתה מנהל מחלקה מעולה,
אבל מה לעשות שהגעת לגיל הפרישה
ולכן נאלץ להיפרד כידידים.."
כאשר זה קרה, לא הבנתי למה,
הרי ניהלתי את המחלקה הגריאטרית בבית חולים,
ביד רמה,
המוניטין של המחלקה היה גבוה ביותר,
תיפקדתי בצורה יוצאת מן הכלל,
אז מה אם הגעתי לגיל כרונולוגי מסויים?!!
מה זה רלוונטי?
לצערנו, החברה לוקה במה שאני קורא 'גילנות'
זה אומר ששמים בפוקוס רק את הגיל הכרונולוגי של הבן אדם ולא את גילו התפקודי ויכולותיו.
אדם שהגיע לגיל הפנסיה, הוא מרגיש שהחברה כבר לא רואה אותו ולא
מתייחסת אליו בכבוד הראוי לו.
מצב זה עלול להרגיש דחוי וחסר ערך
וממילא מנסה להסתיר
כל סימן המעיד על הזדקנות.
ואכן קמה לה תעשייה שלמה של
אנטי אייג'ינג וניתוחים למיניהם..
עד שהחברה תשתנה,
ועד שזה יקרה,
אני קורא לכם:
קבלו באהבה את גילכם, תהיו מפוייסים איתו
ניתן להיות מאוד משמעותי ומשפיע גם אחרי גיל הפנסיה וגם "כאזרח ותיק"
ניתן לראות, פוליטיקאים, רבנים ואנשי השפעה רבים
מגיעים לשיא השפעתם בשנות ה-70 וה-80 לחייהם.
חז"ל אמרו
"זקני תלמידי חכמים, ככל שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם"
תלמידי חכמים, נקראים כך משום שהם כל הזמן לומדים, צומחים, ויכולים להתפתח ולהיות מנטור לאחרים.
כיום בעזרת הרפואה המתקדמת והמודעות לאיכות החיים ולתפקוד,
ניתן להתמודד כמעט עםהקשיים התיפקודיים - הפיזיולוגיים של הגיל המבוגר.
למשל, בעיות ראייה, שמיעה, פרקים, סתימות כלי דם, בדידות, דיכאון ומצבי רוח וכו'.
בתקופה הזאת, כל אחד צריך לשאול את עצמו,
איך אני יכול להיות משמעותי, עם תרומה לאחר, שיתן לי שמחה בחיים.
עכשו זה הזמן, שיש לנו את היכולת והחופש להחליט
מה אנחנו באמת רוצים מהחיים.
בקיצור, קבלו את הגיל המבוגר, חייכו אליה
ועופו על החיים שלכם!