להיכנס לבית הכנסת על הרגליים
קטגוריה: הליכה
נוצר בתאריך: 11/12/2025
האדם עם הזקן הלבן הארוך וההדור למראה, נכנס לביהכנ"ס מובל בכיסא גלגלים על ידי המטפל הזר. כך קלטתי בזוית עיני. לא היכרתי אותו אך התרשמתי מפניו המאירות. מידי פעם הייתי ממקד את מבטי לכיוון שלו. שמתי לב שבמהלך התפילה האיש נעמד במקומות שעומדים ואף בתפילת שמונה עשרה הארוכה של החג התפלל בעמידה.
בסוף התפילה פניתי אליו וברכתיו בשנה טובה. הוא לחץ את ידי בחוזקה ועיניו זהרו. שאלתי את עצמי
למה האיש לא יכול להיכנס על רגליו לביהכנ"ס? הרי כוחותיו הן ברגלים והן בידיים שמורים. המרחק מהמבואה לאולם הוא קצר וניתן היה להשאיר את כיסא הגלגלים במבואה ולהכנס לבית הכנסת עד לכסא שבאולם על הרגלים בעזרת בן משפחה או בעזרת הליכון.
כששאלתי אותו מדוע אינו מנסה ללכת את המרחק הקצר הזה, ענה לי שאיבד תקווה שיוכל לחזור ולהלך על רגליו, ואין לו יותר כוחות והתיאש מכך. פניתי למשפחה ושוחחתי עם הבת. היא סיפרה "אבא ואמא מתארחים בחג אצלנו.
אבא בן ה-92 הוא בדרך כלל אדם אופטימי ושמח. אך הוא נחלש לאחרונה ונפל פעמיים בביתו ושבר את צלעותיו. מאז, ויתר על הליכה לביהכנ"ס מידי בוקר כפי שנהג ונשאר יותר בביתו.
למרות זאת, בחג התעקש להגיע לביהכנ"ס, ובגלל המרחק מביתנו הבאתי כיסא גלגלים להקל על הגעתו לתפילה.
אגב, האב התעקש להגיע לכל התפילות בחג ללא הנחות. יופי, עניתי לה, אם כך הוא לא מוותר וגם אנחנו לא נוותר. אז בקשתי הצנועה שאבא יכנס לאולם ביהכנס על רגליו בעזרת אחד מנכדיו. וכך היה, למחרת האב נכנס לתפילה על רגליו בעזרת אחד הנכדים.
אז מה למדנו?
שאנחנו לא מוותרים!! "שבע יפול צדיק וקם", בעיקר, כשבגילנו אנו פגיעים מאוד וכל "נפילה" ולו הקטנה ביותר מוציאה אותנו מהאיזון, משלוותנו, מקביעותנו ומסדר יומנו.
אך אל לנו להרים ידיים ולהתייאש. עלינו לחזור ולהשתקם. השיגרה היא ברוכה ושומרת ומאזנת אותנו. כל מצב דחק גופני (נפילה), נפשי, רגשי וחברתי מוציא אותנו מהאיזון. השאלה, אם נחזור לתיפקודנו הקודם טרם מצב הדחק, או נבנה מדרגה נמוכה ממה שהיינו, ונעבור למצב של מוגבלות. ההגעה לאיזון היא מצב דינמי שעלינו להיות עירניים אליו, ולא לוותר כי עדין ניתן לחזור למה שהיינו, ורצוי להשקיע בצומת הזאת את כל הכוחות ולעלות למדרגה הקודמת.
זכור לי מקרה שמטופלת שלי נפלה ושברה את צואר הירך. לאחר שנותחה הצוות החליט שאינה ברת שיקום והיא סיעודית ובדמנציה. בדקתי אותה והמלצתי להעבירה לשיקום בביה"ח שבו אני עובד. לאחר שיקום, האישה חזרה לביתה על רגליה בתמיכת הליכון ובצלילות הדעת.
נחזור לתחילת סיפורנו. בשיחה עם הבת היא סיפרה שאביה חזר לביתו לאחר החג, וחזר למדרגתו הקודמת. הולך מידי יום לביהכ"ס וממשיך לתת שיעורים לתלמידיו.
המצב הזה נקרא בספרות הרפואית מצב של שבריריות או Fraility.
בהמשך נדבר עליו, על הגדרותיו והטיפול בו